חיפוש :

בית משפט שיש לו עם

90% מהעם בישראל קוראים את ההגדה [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]

מרבית העמים כורכים את חג החרות שלהם עם חג העצמאות. לנו חג חרות לחוד וחג עצמאות לחוד. כל העמים מספרים לבניהם, שהיותם לעם ראשיתו במעשי גבורה נפלאים ואציליים, ואנו מספרים לעצמנו ולנכדינו שעבדים היינו לפרעה במצרים. העמים האחרים נולדו וגדלו מן האדמה שהיא מולדתם, ואילו אנו נעשינו לעם דווקא בתוככי מדבר אי-שם.

היינו לעם עוד בטרם דרכה רגלנו על אדמת ארצנו. לאברהם אבי העברים נאמר: "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך", ופירושו של דבר שארץ ישראל איננה הארץ שממנה באנו אלא הארץ שאליה אנחנו הולכים. תמיד. אפילו בימי הקורונה אנו חוזרים לארצנו.

עם עבדים יצא לחרות, משפחה נעשתה עם ויצאה ממצרים לצמיתות שלא על-מנת לחזור לעולם: "אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". משה היה מנהיג שלפניו לא היה כמוהו ואחריו לא יהיה. מעמד הר סיני הוא אירוע חד-פעמי בהיסטוריה של העמים. וסדר פסח? מחקרים אומרים שלמעלה מ-90 אחוזים מן היהודים בישראל יושבים לשולחן הסדר וקוראים את ההגדה, אפילו אנשים שלא שומרים על שבת ועל כשרות, שממש לא מאמינים באמיתות הסיפור על יציאת מצרים, ושאוכלים בפסח גם חמץ.

והם קוראים את הטקסט הלא קל, על כל הארמית שבו. מכל מצוות התורה, עשה ולא תעשה, דווקא סדר פסח ממשיך להישמר יחד עם ברית המילה. מצווה שהיום כשילד עטוף בצמר גפן של הוריו, וטובל בהערצתם, הם בכול זאת מטביעים בו סימן בלתי נמחה לכל החיים שאומר "יהודי אני", ולא מותירים אפשרות לבחור את זהותם בעצמם. פלאי פלאות. קשר רעיוני והילכתי בין הפסח למילה שתי מצוות עשה, שהחיבור ביניהם הוא בין ההיסטוריה לשרשרת.

זכויות העם היהודי

ואתה שואל את עצמך... איך בעם כזה קמו מחנות לעומתיים זה לזה שכמעט על כל דבר ועניין מתנהל ויכוח. ויכוחים אגרסיביים, קשים, מכוערים. לפני מספר שנים הועלתה הצעה שמתאזרחים חדשים יידרשו לומר פעם אחת בחיים שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. קמה זעקה ויללות זעם של שמאלנינו על 'התמוטטות הדמוקרטיה', 'התגנבות הפאשיזם ועננים שחורים באופק', אפילו מישהו כתב שהוא שומע הלמות מגפיים מסומרים, לא פחות. עניינים פשוטים שהופכים למוקד סכסוך פנימי בין יהודים ליהודים בתוך ישראל.

יהודים מסוימים נדרשים לעשות מאמץ נפשי ושינוי אידיאולוגי כדי לומר את המילים "מדינת העם היהודי". השאלה שעומדת על הפרק היא שאלת הזכויות של העם היהודי. השאלה היא האם מדינת ישראל היא ארצו של העם היהודי נחלת אבותיו, ולכן בצדק ובדין הוא שב אליה והתנחל בה והקים בה מדינה? היהודים הדוגלים בסיסמה "מדינת כל אזרחיה" מבקשים שלא להתמודד עם השאלה המוסרית, בתקווה שמכיוון שהדבר התרחש לפני שבעים ושתיים שנים, השאלה אינה רלוונטית.

מי אחראי באופן ישיר לשיח הזה? דומני שמאז שבית המשפט העליון והנשיא אהרן ברק הכריז על מהפכה חוקתית, ועל סמכותו לבטל חוקים של הכנסת, הוא עורר בלבול במוחות. הוא נטע ספקות בעניינים שלא הייתה בהם כל מחלוקת, שהיו ברורים מעליהם. בארה"ב למשל כל אדם שמקבל אזרחות חייב להישבע לדגל האמריקני ולמדינה שלמענה הוא מתנוסס. אבל כאן קמה כמובן צעקה. מה פתאום?

בית המשפט טשטש את הנכון, את האמת, במהפכה שעשה. ואפילו חברי הכנסת אז לא ידעו שמתחוללת מהפכה. וכך אמר אז ח"כ לשעבר מיכאל איתן "איש לא דיבר על כך שמדובר במהפכה, ואיש לא אמר שמבצעים שינוי קונסטיטוציוני כלשהו. הצביעו. לאחר חודשים מספר הודיעו לעם ישראל: התחוללה מהפכה... המהפכה הראשונה שנעשתה מבלי שהציבור ידע עליה".

המדינה חושבת אחרת

המהפכה והשלכותיה הקשות הם בחיינו מדי יום והיא הפכה חלק מהציבור לנטורי קרתא של בית המשפט העליון. כאשר דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, ניסה להעלות הצעות לשינוי, אמר עליו אליעד שרגא זה שנדבק לכיסא ואי-אפשר לגרד אותו משם אפילו עם שפכטל כבר שנים. "פרידמן הוא קונסיליריי של המאפיה". מכל עבר נשמעו גידופים גסי רוח, שופטים בקשו לגדוע את ידו של פרידמן. הפשקווילים של נטורי קרתא עושים זאת פי אלף במתינות ובעידון מאשר נעשה כאן. הם לפחות משתמשים בביטויים ציוריים כמו "הזדעזעי ארץ הקודש ת"ק פרסה על ת"ק פרסה".

כאשר אישר הבג"ץ את הגירוש מגוש-קטיף כתב אהרן ברק כך: "טוענים העותרים כי תוכנית ההינתקות תעורר את אויבי ישראל, אשר יגיעו למסקנה כי הטרור הצליח ועוד יגדל. העותרים הציגו בפנינו חוות דעת ביטחונית של אלוף מיל י. עמידרור, המתריע מפני הסיכונים הביטחוניים של תומכי ההינתקות, אבל אומר השופט, המדינה חושבת אחרת! המדינה טוענת כי תוכנית ההינתקות תשפר את המצב הביטחוני, זאת משום שהחיכוך עם האוכלוסייה הפלשתינית יפחת... כן מדגישה המדינה כי הפינוי ישפר את מרקם החיים של התושבים הפלשתינים ויפחית את רצונם לפגוע באוכלוסייה הישראלית". חכם באשה.

אהרן ברק היה המנצח הראשי על מקהלת הצווחנים וכך אמר: "בית המשפט העליון נהרס לנגד עינינו". מי יכול להרוס? איך אפשר להזיז אבן במגדל השן שבנית? הרית וילדת משהו שהפך לאשמדאי. עם מתפרה שלמה שבה הצלחת להחזיק שרים כמו צחי הנגבי צייתן ופחדן, כאשר חרב האישום מונפת מעל ראשו במשך שנים ולא מופעלת. בעלי 'אג'נדה' כרות גביזון כלת פרס ישראל לא הצליחו להתיישב על כיסא אליהו, כי פחדת שלא תחתוך...

ואם נחזור לדבריה שאמרה באוקטובר 1999 נראה אם האג'נדה שלה נכונה או פסולה: "יש כאן ניסיון של גורמי אליטה ותיקים לעבוד באמצעות החוקה ובאמצעות בית המשפט כדי לתת מסגרת מושגית-חוקתית הומוגנית לאוכלוסייה שהיא היום מאוד לא הומוגנית. המסגרת הזאת איננה מביאה בחשבון את ערכיהם ותפיסותיהם ואמונותיהם של יותר ממחצית האזרחים - הדתיים, המזרחיים. כאשר מנסים להקים חוקה מערבית-חילונית-ליברלית על אוכלוסייה שאיננה כזו, אי-אפשר לראות את המהלך הזה אלא כמהלך של אכיפה, שבמקום להשיג יותר לכידות אזרחית ישיג את ההפך הגמור.

הוא ייצור תסיסה ויגביר התנגדות לבית המשפט העליון אשר ייתפס כמי שכופה ערכים של חלק מהאוכלוסייה ומבטל חוקים שהם תוצאה של הסכמים פוליטיים. אם לומר זאת ביתר פשטות, האליטה החילונית השמאלנית-הליברלית שאיבדה את השלטון הפוליטי, משום שאיבדה את הרוב בקלפי, גנבה את השלטון מהעם באמצעות מערכת המשפט העליון. האליטה הזו מחזיקה מוקדי כוח - בתקשורת, באקדמיה, ומגייסת את כולם בצו שמונה היסטרי. היא מגנה על השלטון שחטפה בכוח ושלא כדין".

נדמה לי שה'מורשת' המפוארת שאותה רוצה להשאיר אחריו אהרן ברק, תיזכר ככזו שתוצאותיה ילוו אותנו בטעם רע עוד שנים רבות, עד שתיבלם.


_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

ד״ר אסתר שניאורסון גרי היא סופרת, משוררת, פובליציסטית ומרצה להיסטוריה.

קישור לכתבה המקורית - באתר News1 

טואול - בניית אתרים באינטרנט