חיפוש :

הקו המחבר בין התנועה הרפורמית לבג״ץ

גיור על פי ההכלה | נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (קרדיט: לע״מ)

החלטת בג״ץ שאותם אלה המתגיירים בגיורים פרטיים יהיו זכאים לעלייה ולקבלת אזרחות, זעזעה את עולם התורה. האפשרות שגיורים רפורמים וקונסרבטיביים יכירו באנשים כיהודים משמעה שכל מי שיביא אישור מהרָבַּיי לאחר שישלשל סכום כסף לכיסו יוכל לקבל ממנו אישור שיוכר על ידי משרד הפנים ולאחר מכן יוכל לקבל אזרחות ישראלית לכל דבר ועניין.

פסק הדין שניתן הוא למעשה אקורד הסיום לתהליך שהחל לפני חמש עשרה שנים, כאשר קבוצה של שנים-עשר גויים שהתגיירו בגיור רפורמי או קונסרבטיבי דרשו שיכירו בהם על פי חוק השבות. גם הארגונים ששמו להם למטרה לקעקע את זהות העם היהודי – ׳התנועה ליהדות מתקדמת׳ ו׳התנועה המסורתית׳ – הצטרפו אליהם.

מעבר לחשש מפני רישום גויים כיהודים, קיים חשש נוסף כי בג״ץ יאפשר כל גיור שהוא, כהלכה או שלא כהלכה, לצורך קבלת הטבות חוק השבות. עד כה גיורים שלא על פי ההלכה לא הוכרו בישראל, אך מעתה, כאמור, יוכרו גם אלה. עד כה טרם העבירה הכנסת חקיקה בנושא, אך שופטי בג״ץ נטלו לעצמם את תפקיד המחוקק וקבעו כי בנידון דידן – אין צורך יותר בגיור כהלכה.

הרב הראשי לישראל דוד לאו מסר לאחר הפסיקה כי “מי שהתגיירו ב׳גיור׳ רפורמי ודומיו אינם יהודים, שום החלטת בג״ץ כזו או אחרת לא תשנה את העובדה הזו. יש להצר על כך שבית המשפט בהחלטתו מאשר את הצפת מדינת ישראל בעולים אשר בינם לבין היהדות אין דבר. כל אחד מאזרחי ישראל צריך לשאול את עצמו בערב עצוב זה, במה מדינת ישראל היא מדינה יהודית כאשר כל נוכרי יכול להיות אזרח מדינת ישראל?”.

פסק הדין אף גרם לזעם רב בעולם הדתי מחוץ לישראל. רבנים מ׳מרכז רבני אירופה׳ אמרו כי צריכה לקום מהומה בעולם על עצם העובדה ששופטים שאינם בעלי סמכות הלכתית נוטלים לעצמם את הזכות להכריע בעניינים הלכתיים טהורים. רבני ודייני אירופה הודיעו שלא יכירו בגיורים אלה וכי הם דוחים בשאט נפש את ההחלטה, וקראו לרבנים הראשיים לעמוד בפרץ ולדרוש מממשלת ישראל לתקן את החוק, שרק מי שיתגייר כהלכה יוכר כיהודי.

ההיסטוריה הרפורמית

התנועה הרפורמית תקעה יתד בארה״ב מעט לאחר גיבושה בגרמניה. בשנת 1869, בוועידת פילדלפיה של היהדות הרפורמית באמריקה, נתקבלו עקרונות אלה: “היעד המשיחי של ישראל אינו חידוש מלכות יהודית מזרע דוד המלך, כי אם איגוד כל בני האלוקים באמונת אחדותו. וזאת על מנת להגשים את מיזוג כל היצורים התבוניים”. המסמך מדגיש את היחס השלילי הנחרץ של התנועה לרעיון הלאומיות היהודית, ותומך ברעיון של תרבות אוניברסלית בקרב המין האנושי כולו.

שילמת לרביי? קבל אזרחות | בית הדין הרבני האזורי תל-אביב (צילום מסך)

לאחר השואה חל מעט שינוי בקרב הרפורמה ביחס לציונות, אך עם זאת, המסר המשיחי לא נעלם ורבני הרפורמה שבו על עקרון היסוד בדבר הבשורה האוניברסלית של היהדות: “אנו רואים בתמיכה בציונות יעד לשיתוף פעולה עם כל בני האדם בכינון מלכות של אחווה אנושית, אמת ושלום עלי אדמות. זה יעדנו המשיחי”.

מיהו יהודי על פי החוק?

כבר לפני שנים רבות דובר בחוק על שאלת מיהו יהודי, ונקבע כי אסור להכניס גיס חמישי באמצעות חוק שכזה. התחום הטעון כל כך של דת ומדינה ידע מלחמות רבות, אולם המאבק על חוק ׳מיהו יהודי׳ ייזכר כאחד המאבקים היותר משמעותיים שזכה לתהודה אדירה בעולם היהודי. מדובר במאבק שאיחד זרמים ופילג אחרים, נמשך עשורים, חצה את גבולות הארץ והגיע לכלל העולם היהודי. המאבק נסב סביב הוספת המילה ״כהלכה״ בסמיכות ל״נתגייר״. באופן סמלי אפשר לומר שהמאבק היה על מילה אחת, שהייתה בעצם מלחמה מהותית על שלמות עם ישראל.

כבר בשנת תשי״ח נעשה ניסיון לחוקק חוק בו נאמר כי “כל אדם המצהיר בתום לב שהוא יהודי – יש לרשום אותו כיהודי”. כלומר אין כלל צורך שהאדם יהיה בן לאם יהודייה ואף אין צורך שיתגייר. הניסיון גרם לסערה ציבורית ולמשבר ממשלתי. ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, פנה אל עשרות אישים וביקש את חוות דעתם, ורובם קבעו כי בן נוכרית אינו יהודי ללא תהליך של גיור. בתוך כך פנה בן-גוריון לרבי מלובביץ׳ בשאלה והרבי ענה לו כך:

במענה למכתבו בשאלה לרישום ילדי נשואי תערובת כשהאב יהודי והאם לא, וגם לא נתגיירה קודם לידת הולד. דעתי ברורה בהתאם לתורה ולמסורת המקובלת מדורי דורות, כי בעניינים כאלה אין כל תוקף להצהרה בדיבור על הרצון להירשם בתור יהודי, ואין בכוח הצהרה זו לשנות את המציאות.

“יהודי, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודייה או גר שנתגייר באופן גירות מדויק, אשר פרטי סדר גירות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך. כל מי שיבוא להצהיר על עצמו שרוצה לשנות מעמדו ומצבו כדי להיכנס לכלל ישראל שאין בהצהרה כזו ולא כלום אלא אם כן קיים בפועל סדר הגירות מתאים כמפורט בשולחן ערוך”.

הלכות בג״ץ

נראה שפסיקת בג״ץ האחרונה מצטרפת לשורת פסיקות אנטי-יהודיות מטעמו. כך, ממשיכה הפסיקה בנושא הגיור את הקו העולה מפסיקות קודמות כמו חמץ בפסח בבתי חולים וכן בהלכות כשרות. תזכורת במה מדובר – הרבנות דרשה מיבואני בשר להכשיר את הבשר בסמוך לשחיטה במדינת המקור. בג״ץ דן ופסק כי ניתן לעשות את ההכשרה גם בישראל, כלומר כבר הרבה אחרי השחיטה. כמו כן קיבל בג״ץ את עתירתם של בעלי קונדיטוריה המשתייכים לכת היהודים המשיחיים והורה לרבנות להחזיר להם את תעודת הכשרות. כל אלה הינם פסקי דין של הרס הדת. ממתי יהדות היא עניינו של בית המשפט העליון?

בימינו גר מתגייר על ידי מילה, טבילה וקבלת עול מלכות שמים, אך לפתחו של בג״ץ כבר עומדות עתירות כגון איסור על קיום ברית מילה עקב “התעללות בעוללים”. מעניין עד להיכן נגיע, או יותר נכון, נידרדר?

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

ד״ר אסתר שניאורסון גרי היא סופרת, משוררת, פובליציסטית ומרצה להיסטוריה.

קישור לכתבה המקורית - באתר מידה

טואול - בניית אתרים באינטרנט