חיפוש :

שישה ושבעה מנדטים – דיינו

יקבל את מנדט הרכבת הממשלה? | נשיא המדינה ראובן ריבלין ויו״ר ׳תקווה חדשה׳ ח״כ גדעון סער (צילום: מארק ניימן, לע״מ)

ספרי האחרון ׳כתר גיבורים׳ מספר על גבורה יהודית ועל מלאכים שעלו וירדו בסולם יעקב, שאלמלא הם ועוד לוחמים רבים שנאבקו ולחמו, לא יכולים היינו להעמיד את הסולם כדי שעם ישראל יעלה במעלותיו.

חולמים ולוחמים עזי אמונה ותמימי דרך שלא ביקשו לעצמם לא תהילה ולא תמורה, רק לתת בלי לרצות לקחת; מאות אלפים ששורש קיומנו רווה בדמם היקר שהשקה ודישן את שורש העץ המופלא בעמי העמים – עם ישראל, שבזכותם נבנית ועוד תבנה ארץ נושנה, מולדת עתיקה, מהם נשאב תעצומות נפש כי הם לנו כעמוד אש לפני המחנה. בחרתי מעט מהגיבורים וכתבתי אודותם, על אותם שחירפו את נפשם בשדות המלחמה, שהמיתו עצמם לבל ייפלו בידי האויב ויסגירו סודות, לבעלי מעש הרואיים שהמשיכו להילחם במסירות עילאית עד כלות, במאבק מאז ומקדם עם ישמעאל ועם עשו; כי ידעו שלולא המאבק של יעקב אבינו על נחל היַבוק בו נאמר לו כי שֹרית עם אלוקים ואדם, אין ישראל, לא לייעוד ולא למהות.

ואנו, אויה לנו על אותם נערים גיבורים שמסרו נפשם כדי שנוכל לחיות כאן. מה הם היו חושבים על מה שקורה כאן, על הכנופיות של שלטון החוק, על הכנופיות של התקשורת, שנפשן כה רחומה עד שהיו יכולים להוסיף עוד שורה אלמותית משלהם לספר קהלת: עת לריפוי ועת לפלסטר. אויה על אלו שהצביעו לשחקנים המתחלפים. מכבי הפך להפועל, הפועל למכבי, כולם החליפו חולצות.

כל אחד רוצה להיות רה״מ

מה קרה לאלו שעזבו את מפלגת האֵם שלהם כאשר עוד באותו שבוע קשרו כתרים לה ולעומד בראשה? הייתם שם ולא זכיתם להיות במקום השני? אולי לא קבלתם בכלל תפקיד? אולי לא קבלתם איזה לקקן שהתאוויתם אליו? ואז קדימה, עוזבים למפלגה אחרת, ולא לפני שתאספו מהטרמפיאדה עוד עריקים. אתם עוצרים ליד התחנה והם שואלים ׳אם יש כיסא ריק בפנים, אז יאללה אנחנו קופצים, גם אנחנו לא קבלנו בונבונים׳.

והיו כסילים כמו העיתונאי לענייני חרדים שנתן באופן לא ברור את קולו ל׳כחול לבן׳, והיה ראש מועצת קרית ארבע ששם פתק בשער של סער, והיו אנשי ימין שהשאירו ליום הבחירות הודעה, אני לא זמין.

פעם כאשר נסע יצחק שמיר למדריד, שר החוץ שלו שלא היה מרוצה מהמהלך הלא-ימני מספיק, כעס עליו, אבל עבר לאחר כמה חודשים לשמאל. ככה זה, אין שום אמת, רק צביעות, אגואיזם נפוח, תאוות שררה ואווילות. פעם היה גם מאן דהוא שאמר כי “דין נצרים כדין תל אביב” ועבד על הבריות, אבל אז למרבה הצער היו לו אצבעות רבות של כסילים, שפלים וכדאיניקים, אנשי שנאה שעשו את רצונו.

אבל היום? היום כולם רוצים להיות ראשי ממשלה עם חמישה, שישה ושבעה מנדטים. היום כל אחד יכול להקים לו מפלגה, אפילו פסיכופת. לנסות אפשר, לא צריך איי קיו, לא צריך דרך ולא צריך רוח. כלום. צריך רק, כלשון רבין על פרס, כמה פודלים.

כפרוח רשעים כמו עשב, הם כאן, ורוצים לשנות את ההובלה ולזרוק את מי שיש לו 30 מנדטים. יש לנו כאלה בכל הצורות והגוונים. אחד שנא פעם ערבים, החליף חולצה וכעת הוא שונא חרדים. אז הגלמים מקבלים הוראה: להרים ידיים, להוריד ידיים, עכשיו נגד, עכשיו לא להקשיב לסופיה שמדברת עליי ולא שותים יותר קפה לנדבר.

מחלת התקשורת

האין זה עולם מוזר שהתקשורת בוחשת לנו במוח כמו רוקחת בו מיני ריבות? היא מחליטה שלקחת מהציבור דמי אפיקומן לממד חמישי כדי לתפור את בגדי המלך החדשים זה ראוי וטוב, אז לא צריך לחקור, היא בעלת השלט ״מפלגת רק בלי״ והיא מיטיבה להחדיר שנאה שהמנוף הגדול ביותר לא היה מסוגל לשאת. ומאידך, היא עמדה עם סטופר על בעל המתפרה שלא יחדל משבת על מלאכת אריגת חוט לחוט וישחיל המחט בתיקים.

פעם היו הורים מלמדים את ילדיהם לקח כדי שלא יאמרו מילה לא רצויה בכך שהיו שמים פלפל על לשונם. איזה פלפל צריך היה לשים על פי התקשורת? אולי את זה שהוא 16 מיליון בסולם סקוביל, המודד את חריפות הפלפלים החריפים. נתנו להם להתפרע במשך שנים בלי לשים יד על הבלם והם הפכו כולם מנחשי זעמן (לא ארסיים) לממבות שחורות.

עמידה איתנה

ובלי לדעת איך הכול יסתיים, אתה חייב להשתאות על מי שעומד בראש. איזה כוח צריך כדי לעמוד מול מסע רדיפות שמתנהל למעלה מחצי יובל שנים ברציפות והגיע לשיאים בשנים האחרונות. אי אפשר שלא להשתאות על העמידה מעוררת הערצה עוד משנת 1996, א׳ בתמוז התשנ״ו כשהצעיר הכריזמטי והמבריק נבחר והם ידעו שהוא יאיים עליהם. הם ראו את הפוטנציאל האדיר למחנה הימין ומאז לא חדלו ממלחמת החרמה, שבה כל האמצעים כשרים.

עומד בפני מסע ציד בלתי נגמר | רה״מ בנימין נתניהו (קרדיט: לע״מ)

מנחם בגין עמד בסזון ובמחתרת, אך לא הצליח לעמוד בפניהם. הנשיא ירום הודו לחם נגד האקטיביזם השיפוטי, כינה אותם כנופיות שלטון החוק, אבל נפל במערכה וקיבל שקט תעשייתי. נתניהו היחיד שלא נכנע להם. הוא עומד מולם בגבורה מעוררת הערצה למרות כל הצער שהביאו לפתחו. הוא המכשול היחיד שלהם לשוב לשלטון ולגזור את הסרט למדינת כל אזרחיה. לו היה פורש, היו נסגרות כל מתפרות צלאח א-דין. הם היו אומרים: עת לתפור ועת לקרוע, לכל זמן ועת, לכול חפץ תחת השמים.

אבל אל תוסיפו להשחית את הארץ, עשיתם די, והימין אל לו להיכנע כעת למסע הציד הבלתי נגמר נגד מי שהביא את המדינה והימין לשיאים. עכשיו יותר מתמיד דרושה התלכדות ללא סייגים ופרצות סביב ראש הממשלה.

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

ד״ר אסתר שניאורסון גרי היא סופרת, משוררת, פובליציסטית ומרצה להיסטוריה.

קישור לכתבה המקורית - באתר מידה

טואול - בניית אתרים באינטרנט